לוטנברג ואח' נ' חץ שיווק מוצרי אריזה בע"מ ואח'

פסק דין

התובע היה בעל עסק לשיווק שקיות ניילון ואריזות בשם "סאל בן אריזות" אשר נסגר בשנת 2008.

בתאריך 24.7.08, נחתם הסכם בין התובע לנתבעים, שזו לשונו:

"הסכם כספי

אילן לוי מנכ"ל חץ שיווק ויצור אריזה

לבין לנחום לוטנברג/לאה לוטנברג

כל לקוח שנחום יביא מהרשימה לקוחות בעבר ובעתיד לקוחות חדשים נחום יקבל עמלה של 6% מסכום הכולל של כל חשבון שהוצא על ידי חץ שיווק ע"י מנכ"ל אילן לוי".

(להלן : "ההסכם").

לטענת התובע, הוא העביר לקוחות לנתבעים, מסר להם את פרטיהם וכתב להם בפירוט לאילו מוצרים לקוחות אלו זקוקים. עם זאת, לדבריו, הנתבעים לא שילמו לו את העמלה עבור לקוחות אלו בהתאם להסכם.

הנתבעים אינם חולקים על כך שחלק מלקוחות התובע, הינם לקוחות הנתבעת 1 היום. עם זאת, לדברי הנתבע 2, לקוחות אלה עברו לנתבעת מבלי קשר לפעילות התובעים. לטענתו, לקוחות אלה עברו לנתבעת בשל העובדה שתחום הפעילות של הצדדים הינו בענף קטן אשר הפסקת פעילות אחד ממתחריה של הנתבעת, יגרום באופן אוטומטי לכך שחלק מלקוחות אותו מתחרה יפנו לנתבעת בכדי לקבל את שירותי מוצריה.

ואלה דברי הנתבע 2 לעניין זה:

"אנחנו חברה שקיימת כבר 12 שנים, זה לא שיום אחד באתי ופרצתי לשוק. אנחנו 4 משווקים שמשווקים את אותם מוצרים. במהלך השנים היו לקוחות שעברו מנחום אלי, וממני אליו. זה שוק חופשי. ברגע שנחום סגר את העסק, באופן טבעי אנשים רוצים לקבל מוצרים, אז מן הסתם הם פנו אלינו ואל שאר המשווקים". (עמ' 2, ש' 15-18 לפרוטוקול).

לטענת הנתבעים, על פי ההסכם, הנתבעת תשלם עמלה כמפורט בהסכם לגבי לקוחות אשר התובע טיפל בהם על ידי לקיחת הזמנה, אספקה וגביית תשלום. לדבריהם, פרט לשבוע וחצי שלאחר החתימה על ההסכם, לא פעל התובע על פי ההסכם, שכן החל לאחר שבוע וחצי לעבוד בחברה מתחרה.

על כן, לטענת הנתבעים, מאחר שהלקוחות עברו אליהם ללא קשר להסכם שבין הצדדים, ומבלי שהתובע עשה את הפעולות אותן היה עליו לעשות על פי ההסכם לגבי לקוחות אלה, הם אינם חייבים לו סכום כלשהו על פי ההסכם.

השאלה הטעונה הכרעה בתביעה דנן, היא איפוא, האם לקוחות שהיו לקוחותיו של התובע והיום הינם לקוחותיה של הנתבעת (להלן : "הלקוחות"), מחייבים העברת העמלה על פי ההסכם.

על פי ההסכם, על הנתבעים לשלם לתובע עמלה עבור כל לקוח שהתובע "יביא".

התובע לא הביא כל ראיה שתוכיח את טענתו כי "הביא" את הלקוחות לנתבעת. התובע הציג רשימת לקוחות; מסמכים בכתב ידו שאינם חתומים על ידי הלקוחות המציינים כי היו לקוחות בעבר התובע וכיום הם לקוחות הנתבעת; ודוחו"ת של הנהלת חשבונות של מספר לקוחות.

אין בכל אלה ראיה כי התובע עשה פעולה כלשהי על מנת שלקוחות אלה יעברו לנתבעת, לא כל שכן לכך שטיפל בלקוחות אלה על ידי לקיחת הזמנה, אספקה וגביית תשלום כפי שטען הנתבעת 2 כי היה עליו לעשות על פי ההסכם.

בנוסף, הציג התובע שני מסמכים בכתב ידו הממוענים, לכאורה, לנתבעת ובה מפורטים שמות הלקוחות והציוד לו הם זקוקים, אולם אין כל ראיה כי מסמכים אלה אכן נשלחו לנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. לפיכך התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.